אתר השורשים שלי

קוראים לי אורי מנור

אמא שלי בחרה את השם אורי מהשיר היפה של רחל שנקרא "בן לו היה לי ילד קטן שחור טלטלים ונבון אורי הקרא לו אורי שלי". שם המשפחה מנור עוברת על ידי אבא שלי מהשם מלר. מנור הוא כלי במכונת אריגה.

 

לאמא שלי קראו רינה, לאבא שלי קראו דוד, לאחי הבכור קוראים עמוס, ואחי הצעיר קוראים יוסי השם של סבא שלי שנספה בשואה.

נולדתי בשנת 1945 ב- 19 לדצמבר, בישראל בקיבוץ גליל ים.

אבי עבד רוב הזמן במטעי התפוחים בקיבוץ ואמי עבדה בלול התרנגולות.

אבא שלי נולד בפולין ושהיה בן שנתיים משפחתו עברה לצ'כיה, אמא שלי נולדה בגרמניה. הורי הגיעו לגור בעיר הולדתי בכך אבא שלי ואמא שלי שהם היו פועלים במחנה עבודה בשכונת בורוחוב בישראל, שהם התחתנו אמי נכנסה להריון עם אחי עמוס אז הם עבדו לקיבוץ שבו נולדתי.

 

בבית הולדתי השפה העיקרית הייתה עברית אבל כשהם כעסו אחד על השני הם דיברו בגרמנית או שרצו שלא נבין אותם. היום אני מדבר רק עברית.

הבית שגרתי בו היה חדר וחצי ושירותים, הוא היה קטן , החדר הזה היה הכל סלון, ושירותים כי לא היה צריך מטבח כי היה חדר אוכל בקיבוץ. חוויה מיוחדת לילדותי היא הייתה שחגגתי בר מצווה ביחד עם כל ילדי הכיתה, קיבלנו 13 משימות של מבוגרים. בין היתר המשימות היו שמירה בלילה, רכיבה על סוס, לקצור חיטה בחרמש, לנסוע לבד למחנה של עולים, לקפוץ לתוך מעגל אש ועוד. וזה היה מאוד מרגש. המאכלים שנהגנו לאכול בבית ילדותי היו בעיקר ירקות ופירות, ומאכלי חלב ועוף מהלול, אכלנו מה שגידלו בקיבוץ.

 

החגים הזכורים לי מילדותי היה חג הביקורים (שבועות) שהייתה תחרות בין ענפים מי מכין עגלה מקושטת יותר יפה, אבא שלי היה אחראי על העגלה של המטעים ואמא שלי הייתה אחראים על עגל הלול.

בבית שרנו שירים ישראלים שקשורים לעליה לקרקע, לטבע ,חקלאות וגם שירי פלמ"ח.

 

למדתי בבית ספר כללי.

השפה שלמדתי בבית הספר הייתה עברית.

המקצועות בבית הספר היו אנגלית, חשבון, עברית, גיאוגרפיה, לשון, היסטוריה, וכל המקצועות הרגילים וגם חקלאות. מורה משמעותי שלימד אותי  בבית ספר תיכון הוא מורה שמאוד זכור לי לטובה, קראו לו ביטמן, הוא לימד אזרחות, הוא היה מסכן כי שני הבנים שלו נהרגו אחד במלחמת ששת הימים והשני במלחמת הכיפורים. היה לנו מורה לספרות שלימד אותנו ספרות ושירה ונהנתי מהמקצוע הזה. הייתי תלמיד חלש בגלל גילי הצעיר.

 

חבר משמעותי בנערותי הוא צבי עמית שהגיע עלינו ממושב מרחביה בגלל שהם לא הצליחו מבחינה כלכלית הם הביאו סוס וכמה פרות ממרחביה לקיבוץ והבן שלהם צבי היה חובב טבע והיה כיף לשוחח אתו ולטייל אתו. בשעות אחר הצהריים היה נוהג קבוע שאנחנו גדלים וישנים בבית ילדים והיה לנו שעתיים בלבד כל יום אחר הצהריים להגיע לחדר ולהיות עם ההורים, מחוץ לשעתיים האלה היינו בבית ספר או בבית הילדים. אבל עם צבי היינו מטיילים ברפתות בלולים בשדות ובטבע.

 

לא הייתי חבר בתנועת נוער כי הפעילות שלנו הייתה בקיבוץ. אבל נחשבנו כחברים בנוער העובד. אני בקשר עם חלק מחברים בתקופת נערותי, לכל אחד יש משפחה עם ילדים ונכדים ורובם עזבו את הקיבוץ אז אין משהו מיוחד.

 

את סבתא פגשתי שהיא הייתה בתנועת נוער ובחופש היא באה למחנה עבודה לקיבוץ שלי. אני הייתי בכיתה יא' באותם ימים אני עבדתי בגינת הנוי ושיבצו שלושה ילדים מהגרעין של סבתא לעבוד בנוי, והיא הייתה בין אלה ושמה הכרנו. ואחרי זה המשיך בצבא. אנחנו עבדנו ביחד בגינות ואני התאהבתי בה ממבט ראשון גם כי היא הייתה יפה מאוד, בהזדמנות הראשונה נתתי לה מגרפה אבל במקום לתת לה את המגרפה החזקתי לה ביד וזה היה סימן, וככה התכתבנו במכתבים עד שהיא שאלה את הוריה עם אוכל לבוא ומשם המשיכה האהבה.

 

בצבא שרתתי, התגייסתי בשנת 1964 לחייל האוויר והייתי מפקד טייסת הליקופטרים בדרגת סגן אלוף. (והייתי טייס). חוויה מיוחדת מהצבא היא שסבתא הייתה בהריון והלכה ללדת הבאתי אותה לבית חולים ולא ידעתי כמה זמן היא תהיה בבית חולים אז חזרתי לטייסת להדריך חניכים על מטוס פוגה באמצע הטיסה קיבלתי הודעה שנולד לי בן ושאני יחזור מיד. לקחתי את ההגהים ועשיתי לופים באוויר מרוב התרגשות. אירועים היסטוריים שהתרחשו שהשפיעו עלי היו מלחמת ששת הימים שהייתי טיס קרב והיו לי שמונה עשרה טיסות במלחמה שלוש כל יום. והיה ניצחון גדול של ישראל על שלוש מדינות שתקפו אותנו.

 

כי הייתי טייס בחל האוויר עברנו שבע דירות ועם כל השכנים היו לנו יחסים מצויינים. האירוע החשוב למדינה שהשתתפתי בו הוא מלחמת יום כיפור שהשתתפתי כממלא מקום של מפקד טייסת וביום הראשון פינו את כל המשפחות וגם את המסוקים פינינו ליערות.

 

מבין האנשים שהכרתי בחיים אני מאוד מתגעגע ומאוד קשור למדריך שלי יאיר פסחי, הוא לימד אותי המון דברים מיוחדים כמו איך להסתדר בטבע, איך לאהוב את הטבע, איך לרכוב על סוס, איך לחרוש והוא הפך אותנו לילדים אמיצים ועשינו דברים אמיצים כמו לקפוץ בתוך מעגל אש וזאת חוויה שאני לא שוכח.