אתר השורשים שלי

קוראים לי ברטה (שאול) לוי, הכינוי שלי הוא בתיה

אני קרואה על שם של אחות של סבא שלי. מקור השם לוי הוא שאול עברתו את שם משפחתי ,מקור שמי בתיה הוא ברטה אך כשהגעתי לארץ כולם קראו לי בתיה.

 

לאבי קוראים אברהם והוא שינה את שמו לאלברט, לאמי קוראים וויקטוריה אבל כולם קראו לה ויטה. לאחותי הגדולה קוראים תמר ולאחי הקטן קוראים רוני. נולדתי בבולגריה בשנת 1941 ב-20 ליוני בעיר ששמה סופיה. השלטון של עירי הפך להיות קומוניסטי.

 

בבית הולדתי דיברו בולגרית, לדינו ועברית. והיום אני דוברת עברית וקצת בולגרית. אבא שלי היה אזרח עובד צה"ל, ואמי הייתה עקרת בית. שני הורי נולדו בבולגריה ובעיר סופיה, הם הכירו שם וגרו שם. הבית בו גרתי הוא היה דירה שנבנתה באופן מודרני, שהיה הכל כולל שירותים ומקלחת, היה שלושה חדרים. בבית הולדתי נהגנו לאכול מאכלים בולגרים כמו פסטל, אורז, מרק עוף, בורקס, קציצות פרסה ועוד.

 

בילדותי אני זוכרת במיוחד את יום כיפור שלקחו אותי לבית הכנסת וזה הרשים אותי מאוד. בבית שרנו שירים בבולגרית. בבולגריה לא הספקתי ללמוד בבית ספר, אך שהגעתי לארץ ישר התחלתי ללמוד מכיתה ב.

למדתי בבית ספר כללי שנקרא בית חינוך בזמני. השפה שלמדנו בבית הספר היא הייתה עברית. המקצועות שלמדנו היו עברית, חשבון, תנ"ך, היסטוריה, גיאוגרפיה וטבע. מורה משמעותי הוא המורה לטבע שהיה לוקח את כל הכיתה החוצה ומראה את כל הגידולים בטבע ואת כל השדות. בבית הספר הייתי תלמידה בינונית.

 

בנערותי גדלנו בכפר והיינו קבוצה של חמש בנות וחמש בנים והתנהגנו כמו חבורה. בשעות הצהריים קראנו הרבה, היינו הולכים מחבר לחבר ומדברים, לא היה הרבה דברים לעשות. היום אני בקשר עם שלוש חברות ואנחנו נוהגות להיפגש כל כמה זמן ואנחנו מעבירות חוויות.

 

את סבא פגשתי אצל בן דודי, שסבא היה חבר שלו.

הייתי נערה צעירה ואחרי כמה שנים שנפגשנו אצל בן דודי נפגשנו שוב יצאנו והחלטנו שניתחתן. בצבא שירתי בחל הרפואה בבית חולים שיבה שקראו לו תל השומר ותפקידי היה מזכירה רפואית במכון הרנטגן. בתקופת הצבא לקחו אותנו לאילת והיה נסיעה קשה כי אילת הייתה שממה.

 

עליתי לישראל בנובמבר 1948, באונית מסע. אני לא החלטתי ההורים שלי החליטו, הם ברחו מהמלחמה. בארץ לא היה שום קושי להיקלט בארץ כי הייתי ילדה אבל להורי היה קשה כי הם טיפלו בכמה ילדים ובסבתא שלי. החוויה הכי מרגשת שהייתה בעלייה שבלפנות בוקר כמעט הגענו לחופי הארץ ואז כל המבוגרים עלו והגיעו לחרטום של האוניה והתחילו לשיר את התקווה זה היה מאוד מרגש. החוויה הראשונה בימים הראשונים בארץ הייתה שעלינו לחוף והעבירו אותנו ונתנו לי תפוז ביד ובבולגריה לא היו תפוזים, ובבית עולים לא היה נעים כי היה צפוף. 

 

האירועים היסטוריים שהשפיעו עלי זה שהייתה מלחמה קדש ב1956 והייתי בשנה הראשונה בתיכון ונתנו לי רובה בשביל לשמור שם. מלחמת יום הכיפורים שנת 1974 שסבא התגייס והשתתף במלחמה דאגתי בשלומו. והייתה מלחמת לבנון שסבא התגייס ודאגתי. מהאנשים שהכרתי בחיים אני מתגעגעת להורים שלי באופן טבעי.