אתר השורשים שלי

קוראים לי דרורית לוי מנור

משמעות שם משפחתי הוא הצאצאים של שבט לוי שהיו משרתים בבית מקדש, והמקור הוא משני הצדדים גם מאמי וגם מאבי. אמי רצתה לקרוא לי על שם חברתה דבורה, אך בסוף היא החליטה שם דומה, שהוא דרורית.

 

לאבי קוראים זכריה, לאמי קוראים ברטה ולאחי קוראים ניסים

היום אני נשואה עם שלושה ילדים. אני מהנדסת אווירונאוטיקה – קצינה בדרגת סגן אלוף בחייל האוויר. נולדתי ב24 בנובמבר בשנת 1969 בתל אביב יפו.

 

בבית הולדתי דיברו עברית, לדינו, ובולגרית. היום אני מדברת עברית ואנגלית.

גרתי בדירת שיכון ביפו, שלושה חדרים, קומה שלישית, הייתי עם אחי בחדר, ליד מגרש מכבי יפו. אני זוכרת שפעם אחת רבתי עם אח שלי, דחפתי את הטלוויזיה היא נפלה עלי והיא נשברה.

 

בבית נהגנו לאכול מאכלים האופייניים לעדה הבולגרית כמו בורקס טרד שסבתא שלי הכינה, סלט חצילים (קיופולו), אורז עם חלב (סולטיאז') ועוד. מילדותי החגים שזכורים לי הם פסח וראש השנה. המטלות והחובות שלי בבית היו לנקות את השירותים ולעשות קניות במכולת. אני מתגעגעת ללכת עם סבתא שלי לשוק ביפו, שהיום השוק כבר לא קיים. מעשה הקונדס שעשיתי הוא שבחג השבועות אני וחברי היינו מכינים פצצות מים מנייר וזורקים מהגג של הבניין, פעם אחת אמא שלי תפסה אותי וצעקה עלי.

 

ההורים שלי היו מאוד קשוחים איתי, לא הרשו לי לבלות עד מאוחר, הם כל הזמן אמרו לי שאני חייבת ללמוד בשביל להצליח בחיים.

בתקופת הילדות בגלל פער הגילים הייתי מציקה לאחי, אבל ככל שגדלנו הקשר בנינו התחזק ואנחנו חברים מאוד טובים היום וגם כן המשפחות של שנינו, אנחנו נפגשים לפחות פעם בשבוע ונוהגים לדבר בטלפון כמעט כל יום, אחי משמש לי מודל לחיקוי.

 

למדתי בבית ספר כללי, בבית ספר הנשיא ויזמן ביפו. המקצוע האהוב עלי היה מתמטיקה. למדתי במגמה ריאלית ופיזיקלית.

המורה שושנה דינבורט שהייתה מורה ומחנכת שלי בבית הספר הנשיא ויזמן ביפו היא הייתה מורה משמעותית שלימדה אותי בבית הספר.

 

כשהייתי בבית ספר הייתה מורה שהייתה ילידה מדרום אפריקה ובעל שלה היה מסובך בעולם התחתון ורצו להרוג את בעלה, הטמינו רימון באוטו שלו ובמקום להרוג אותו הרימון הרג את אשתו ואת הילד שלהם. ההורים של המורה תרמו מלגה לבית הספר לילדים מצטיינים באנגלית ואני זכיתי במלגה הזו בכסף החלטתי לקנות ספרי אנגלית לספריית בית הספר. הייתי תלמידה חרוצה ומצטיינת בלימודים.

 

חברה משמעותית מתקופת נערותי היא חברה בשם מירב בציא שגרה בבניין שלי כשעברתי לגור בבת ים, היא לא הייתה בכיתה שלי, אבל כל יום היינו אחת אצל השנייה. היינו מדברות, משחקות קלאס ומסתובבות בשכונה. אני עדין בקשר עם מירב, בקשר פחות חזק משהייתי צעירה אבל אני יודעת שהיא תהיה

בשבילי עם אני צריכה. הייתי בצופים, הפעילות הייתה בדרך כלל בשבט, לשבט קראו שבט יפו. בתור ילדה הייתי משחקת טניס, קוראת ספרים, לומדת, ולשחק מטקות בים. בגיל ההתבגרות אני אהבתי מאוד את הביטלס, אבל לא היה לי מערכת מוזיקה בבית אז הייתי שומעת ברדיו.

 

אחד מהאירועים היסטוריים שהשפיעו עלי בחיי הוא מלחמת יום הכיפורים, אבי השתתף בה, אני זוכרת שהוא נעדר הרבה מהבית נורא התגעגעתי, ואז אבי בא לבקר. הקשרים שהיה לנו עם השכנים היו מאוד קרובים, היה לנו שכנים מכל מיני עדות.

 

מבין האנשים שהכרתי בחיי אני הכי מתגעגעת לסבא וסבתא שלי תמיד אהבתי ללכת עליהם, לשמוע את הסיפורים של סבא שלי, לראות את סבתא שלי מבשלת במטבח. כשהייתי ילדה רציתי להיות או רופאה או ווטרינרית.

 

את אבא הכרתי בצבא. החלטנו להביא אותך לעולם אחרי שנולד אלעד.

לפני שאת באת לעולם היינו זוג צעיר עם תינוק בן שנתיים (אלעד) גרנו בטקסס, אני ואבא עבדנו וטיפלנו באלעד.

 

הטיפ שלי לחיים הוא ללמוד, ולהצליח בדבר שאת אוהבת.

הדבר המגניב ביותר שעשיתי עד כה הוא שטסתי במטוס קרב במסגרת תפקידי בצבא. הדברים שמזכירים לי את עצמי כשהייתי בגילך זה שאני התחלתי בית ספר חדש, והכרתי חברים חדשים בעיר חדשה. האהבה הראשונה שלי הוא בחור שקוראים לו אריאל שלמד שנתיים מעלי בבית ספר תיכון.

בחרתי במקצוע שלי כי אהבתי מאוד מקצועות ריאליים וההורים שלי דחפו אותי ללימודי הנדסה.